דף הנצחה לפינטו אורה

12.4.1937-15.9.2025
קורות חייה
אמא נולדה בבורסה שבתורכיה, בת לסימה וראובן קניאס, אחות חמישית מתוך 6 ילדים. שמה המקורי היה אינס קדן.
ארבעת אחיה הגדולים עלו לארץ בגפם. בהיותה בת 12, אביה נפטר והיא עלתה לארץ עם אמה ואחיה הקטן. עם הגעתה ארצה שונה שמה לאורה. השלושה התמקמו ביפו בביתו של אחיה הבכור רפי ואשתו עליזה ( אחותה של מזל ז"ל).
במסגרת עלית הנוער, אימא הצטרפה לחברת נוער בקיבוץ אפיקים, שם הם למדו ועבדו. אימא אומצה ע"י משפחת גורביץ מהקיבוץ שקיבלה אותה כבת לכל דבר והם שמרו על קשר כל השנים.
בצעירותה אימא הצטיינה בספורט, הייתה שחיינית מצטיינת והשתתפה בצליחת הכנרת מספר פעמים.
בסיום הלימודים חזרה לבית אחיה ביפו ועבדה בחנות ללבני נשים.
אבא גדל בתורכיה בשכנות למשפחת טולדו, משפחתן של עליזה , אשתו של אחיה רפי ומזליקה שלנו ,זיכרונן לברכה.
כשההורים של אבא עלו לארץ, הם הביאו איתם את עליזה ומזליקה כשיתר משפחתן נשארו בתורכיה.
לאור היכרות זו אבא היה מגיע לביתם של רפי ועליזה לביקור לעיתים קרובות ושם הכיר את אימא.
מהר מאוד נקשרו נפשותיהן ואבא הביא את אימא לנחשולים.
הם נישאו במרץ 1954. במהלך השנים נולדו ילדיהם: הגר, מיכל וגלעד.
כבר ביום הראשון בקיבוץ אימא שובצה לשטיפת כלים בחדר האוכל משעה ארבע לפנות בוקר. הבוקר הזה היה בבחינת השוק של החיים שלה ואותו היא לא שכחה עד יומה האחרון : צעירה עירונית, עם ציפורניים מטופחות, כמו שלאף אחת בקיבוץ לא היה בזמנו, מצאה את עצמה לבדה מול אמבטיות עמוסות כלים.
במהלך השנים היא עסקה במספר תחומים:
– ביחד עם עתליה הן אירחו וטיפלו בנערים שהגיעו לקייטנות במסגרת הנוער העובד.
– בשל אהבתה הרבה לילדים היא עברה הכשרה של מטפלות לגיל הרך וגידלה מספר לא מבוטל של ילדים.
– במשך מספר שנים היא הייתה אחראית על ליין ארוחות הבוקר והערב במסעדה של בית הארחה.
– היא עברה קורס תפירה ועבדה מספר שנים במתפרה.
– בהמשך היא ריכזה את ועדת קשישים. כרכזת הועדה היא השכילה לזהות את צורכי האוכלוסייה המתבגרת ויצאה ללמוד את התחום בבית לוינשטיין, ייסדה את מועדון 50+ , דאגה לפעילות תרבותית וטיולים, הובילה לבניית תקנון מסודר לטיפול באוכלוסייה המבוגרת, ליוותה את הורי החברים שעברו להתגורר בקיבוץ והקדישה רבות לתמיכה , טיפול וליווי חולים בודדים.
– עם יציאתה לפנסיה המשיכה לעבוד בתפ"ן במחלקת הרכבה.
אמא שלנו,
היית ברוכת כישרונות:
ספורטאית מעולה ושחיינית, במשך שנים שחית בחברת עתליה בים שכל כך אהבת ובצעירותך היית אלופת המטקות בחוף.
בעלת ידי זהב ויצירתית: תפרת בגדים, רקמת תמונות וסרגת לנו את הסוודרים הכי מושקעים יפים.
בישלת אוכל טעים, אפית עוגות מעולות והיית מומחית בחיתוך וקישוטי ירקות.
בעלת לב רחב ונתינה אין סופית, נרתמת לכל עזרה ובקשה כמו אפיית עוגה למסיבה, הכנת תבשיל לחברה, לזו צבעת שיער, לזו קיצרת מכפלת ולנו הילדים, לנכדים ולנינות נתת את כל הלב.
האסתטיקה הייתה בראש מעייניך, הקפדת מאוד על ציפורניים מטופחות, עקבים גבוהים, מייק אפ ואודם.
היית בעלת לשון חדה, ביקורתית ברמות ולא חסכת מאיש את דעתך לטוב ולרע. ההערות הנוקבות שלך בשילוב חוש ההומור שלך הצחיקו אותנו ואף כבשו את המטפלים בבית אבות.
אהבת לטייל וליהנות, לשיר, לצחוק, התענגת משירי לדינו, מפרחים, מחיות, התרגשת כל יום מחדש מנוף הים הנשקף מחלונך.
אהבת ילדים בכל מאודך. הרבה שנים עבדת בטיפול בילדים נקשרת אליהם בנימי נפשך, עד לימייך האחרונים חלקם הגדול שמרו איתך על קשר ותמיד קרנת משמחה כשפגשת אותם בבגרותם
הזוגיות שלך עם אבא הייתה לדוגמא. הייתם בלתי נפרדים, רבים ומתחבקים, נותנים מקום אחד לשני ומאוחדים ומשלימים זו את זו.
המשפחה הייתה בראש מעיינייך. חיכית בקוצר רוח לנכדים ולא הייתה מאושרת ממך כשהגיעו. אהבת אותם בכל מאודך.
שילוב של זקנה ודמנציה שיבשו את חייך בשלוש השנים האחרונות, ניסית להילחם בגבורה בכל התסמינים והקשיים שנערמו בדרכך.
בשל ההחמרה במצבך נאלצנו בלב כואב ודואג להעבירך לבית אבות ולשמחתנו בזמן הקצר שהיית שם מצאת שקט, רוגע, צוות מסור ואוהב שנכבש באישיותך ובהומור שלך.

האמת שאתמול הפתעת אותנו ובגדול!
כשחשבנו שהינה נכנסנו לשגרה נוחה ורגועה,
ברגע בלתי צפוי בחרת לעוף לשמים.
השארת אותנו המומים וכואבים יחד עם זאת מבינים שהוקל לך וזו הנחמה.
אבא חסר אותך, בוכה את לכתך ומייחל שתהיה מנוחתך עדן.
שבי לך בנחת על העננים, בלי כאבים ודאגות, עם כוס קפה תורכי ותתענגי על העולם.
אנחנו כבר מתגעגעים, את חסרה לנו, לכולנו ונזכור אותך לעד.
אבא פינטו
ילדייך- הגר, מיכל וגלעד
נכדייך- אייל, הילה, יובל ונוהר, טל, דיה ואיה – הנכדות קראו
לך "סבתא פינטולינה האייקונית".
והנינות – אורי ועלמה.

סבתא אורה שלנו

סבתא שלנו, אורה, או כמו שאנחנו קראנו לה- פינטולינה.
האישה הקטנה- גדולה עם לב ענק, הלק האדום שתמיד סימן נוכחות, והחיוך הממזרי שהאיר כל חדר.
סבתא הייתה פלפלית אמיתית, מצחיקה, שנונה, עם חוש הומור ששבר כל רצינות.
היא אמרה תמיד את מה שהיא חושבת לטוב ולרע בלי לסנן, ובאותה הנשימה הצליחה לגרום להם
ולכולנו לצחוק. זאת הייתה האותנטיות שלה, הישירות שהפכה אותה לבלתי נשכחת.
גם בבית האבות, כשכבר לא הייתה לגמרי צלולה, היא המשיכה להצחיק את המטפלים ולהשאיר אחריה שובל של חיוכים וצחוק בכל מקום.
היא אהבה מאוד טיפוח ובעיקר את הלק האדום שהיה סימן ההיכר שלה.
היא אהבה את הים, ושם גם לימדה אותנו איך לצוף- לא רק במים, אלא גם בחיים: להרים את
הראש, להרפות קצת ולתת לגלים לשאת אותך.
היא הייתה מספרת לנו שהים מלוח בגללה, כי היא זו ששמה בו מלח….
מעל הכל, היא אהבה אותנו , הנכדים והנכדות שלה, היינו הגאווה והאור הכי גדול בלב שלה.
פינטולינה שלנו הייתה פועלת של ממש- תמיד עושה, תמיד זזה, לא נחה לרגע. עם כוח חיים שאין
שני לו, עם אהבה עצומה למשפחה ועם נוכחות שאי אפשר לפספס.
סבתא, קשה להיפרד.
את משאירה לנו זיכרון מלא צבע, צחוק ואהבה- כמו שהיית.
נמשיך לספר עלייך, על הים שלך, על הלק האדום, על השובבות והישירות שלך
ובעיקר נמשיך לאהוב אותך תמיד.

נכדייך: אייל, הילה, יובל, טל, דיה ואיה
יהי זכרה ברוך !