דף הנצחה למגר חוה ז”ל

חוה נולדה בשם איזבל-איוו אלברט בשנת 1932 בניו יורק, להוריה חנה ומרדכי. בגיל שנתיים עלתה ארצה עם הוריה והם קנו חלקת אדמה בפרדס חנה שם חוה העבירה את ילדותה יחד עם שתי אחיותיה יעל ונילי. היא למדה בבית הספר העממי בפרדס חנה והייתה התלמידה הראשונה שקיבלה סטיפנדיה (מילגה).

לאחר מכן למדה בבית הספר החקלאי במשך 5 שנים בהצלחה רבה, סיימה את בחינות הבגרות והתגייסה לצבא.

היא שירתה בנח”ל ונדדה בין הישובים נאות מרדכי, חולתה ומחניים.

ממחניים נשלחה חוה לחודש בסמינר באפעל שם פגשה את בעלה הראשון אלי וביחד הם עברו להתגורר בנחשולים. בשנת 53′ ערכו את חתונתם ותקופה קצרה לאחר מכן נולד בנם גל.

באותו הזמן עבדה חוה בקיבוץ במקומות עבודה מגוונים – בעיקר במטבח, אך גם בנוי ובבתי הילדים. היא אהבה מאוד לשיר והצטרפה למקהלת הקיבוץ המאוחד ב-56′.

לאחר הגירושין מאלי ב-59 חוה יצאה לסמינר באפעל ואחריו הדריכה בכפר הנוער בשפיה. בשנותה-60 היא עבדה בקיבוץ כמטפלת, מורה למוסיקה, ואם-בית בבית ההארחה.

בסוף שנות ה-60 היא יצאה לסמינר שלישי באפעל שם הכירה את מאיר מגר בעלה השני. הם התחתנו ב-68, חוהלה חזרה לנחשולים ועבדה בחממת ורדים, וב-69′ נולד בנם ניצן.

בשנים 70-72 חוה הדריכה קבוצות של צעירים יהודים ומתנדבים במסגרת הקיבוץ, ולאחר מכן עבדה כמזכירה בתפן במשך 6 שנים- המזכירה הראשונה במשרה מלאה. ב78-80′ חוה יצאה ללימודים נוספים באפעל וכשחזרה החליטה להקים ארכיון בנחשולים. במקביל להקמת הארכיון היא עבדה בהנהלת חשבונות, בגזברות, ובמזגגה כמזכירה וכמדריכה.

בגיל 50 התגשמו 2 משאלות של חוה: הראשונה- היא זכתה לפתוח את הארכיון שהיה מקום עבודתה מאז ועד לפני כשבועיים. השניה- היא הפכה לסבתא ומאז ועד היום זכתה ב6 נכדים ו-4 נינים.

כל כך קשה להסתגל לכך, שלא אראה אותך כל בוקר.

כל כך קשה להפנים, שלא תקפצי אלי לרגע, להראות לי קטע חשוב שמצאת בעיתון.

כל כך קשה להתרגל למציאות, שלא תסבי יותר את תשומת ליבי שעניין זה לא מובן ולאחר כדאי לתת את הדעת.

קשה, קשה להשלים עם כך, שלא תתעקשי יותר לברר משמעויות עמוקות של החלטות ופעולות.

איך היית תמיד האצבע שעל הדופק, ללא לאות, בהמון סבלנות ובעיקר, בהמון אכפתיות.

היית אושיית ארכיון בכל רמ”ח אברייך לאורך כל כך הרבה שנים –

כישורייך וניסיונך העשיר היו לאורך שנים לעזר רב לשדרת הניהול בנחשולים.

היית מזכירת האסיפה עשרות שנים. עשית זאת בהתנדבות ובתחושת שליחות.

פעלת תמיד באחריות אין קץ, בנאמנות ובמסירות. באסיפה האחרונה, כל כך חסרת לי לצדי.

ואיך אפשר לשכוח את שירותך רב השנים בוועדת הקלפי? הקפדת על קוצו של יוד והנחלת מסורת של עבודה נכונה.

חוהל’ה יקרה, אולי עוד ניפגש במקום אחר, בזמן אחר, אך כאן כבר לא! וזה כואב, כל כך כואב.

בשם הנהלת נחשולים לדורותיה, אני מצדיעה לך ואומרת לך בפעם האחרונה,

תודה, המון תודה.

עכשיו, את יכולה כבר לנוח.

יעל מנור