(20/08/1926 – 01/01/2009)
קורות
חייה
חנה’לה נלדה בהנובר בגרמניה ב-20.8.26 להוריה גרטרוד והנס, ולה שלושה אחים, פנינה וזאב זכרונם לברכה ורותי, חברת מעגן מיכאל.
לאחר ליל הבדולח בגרמניה (נובמבר 1938) החליטו הוריה לעלות לארץ ישראל. חנה’לה גרה ביקנעם, חיפה בן שמן, מזרע, מעגן מיכאל
העבודה היתה ערך עליון בחייה. עבדה שנה וחצי בדייג ובלול 28 נשנים – מהבוקר עד הערב.
הילדים זוכרים שלקחה אותם פעמים רבות אחה”צ באופניים לעבוד איתה בלול כשהיו קטנים. האופניים היו כלי הרכב שלה
והיתה היחידה שרכבה עליהם בלי ידיים (עם ידיים משולבות). כשיצאה לפנסיה עבדה בנוי.
היא אהבה את עבודתה והשקיעה בה הרבה שעות.
חנה’לה היתה יקית בנשמתה. הכל היה מסודר ומאורגן אצלה. בבית הכל היה צריך לתקתק כמו שעון.
היא היתה שרת התקשורת במשפחה וידעה לשמור על קשר נפלא עם משפחה וחברים.
ביום ההולדת זכו כולם לטלפון בשעה 07.00 בבוקר – איחולים ליום ההולדת, לא שכחה אף אחד.
חנה’לה והשו הרחיבו את המשפחה ע”י קבלה לתוכה של מאומצים, אדלה, אינה, דובי, יהודית ויונית ומתנדבות מחו”ל.
זכו חנה’לה והשו לנכדים נוספים רבים על ילדיהם של אילן והדס.
חנה’לה דאגה לשלוח ברכות וחבילות לנכדיה הקרובים והרחוקים. ערך המשפחה וערך העבודה הנחו את חייה.
על כל התכונות ה”יקיות” שלה, לטוב ולרע, היא אף פעם לא ויתרה לעצמה והתעקשה לעשות הכל לבד, בלי לבקש עזרה.
יהי זכרה ברוך !