(15/08/1927 – 10/07/2002)
קורות חייו
נחום נולד ב15.8.1927- בעיר לודז’ שבפולין, בן לבלה וקלמן אח צעיר לחיה, תבדל”א, אחותו היחידה. משפחתו נמנתה על הקהילה היהודית הגדולה שחיה בלודז’ לפני מלחמת העולם השניה. המשפחה שהיתה דתית-מסורתית, שמרה על כשרות ועל השבת וקיימה את המצוות הקשורות בחגי ישראל. בבית דיברו יידיש ופולנית, אך מחוצה לו, כיוון שחיו בסביבה גוית, דיברו רק פולנית. חברי הילדות של נחום היו יהודים ופולנים כאחד. הוריו התפרנסו בדוחק ממכירת ארוחות קלות בבית קפה שהיה ברשותם. למרות מצוקתם הכלכלית, הקפידו ההורים להקנות לשני ילדיהם השכלה ואף עודדו את העשרתם התרבותית בביקורים במוזיאון ובתיאטרון. מגיל חמש, למד נחום ב”חדר מתוקן” שבו הוקדש חלק מיום הלימודים ללימודי חומש ובהמשכו נלמדו מקצועות כלליים כגון חשבון, גיאוגרפיה, השפה הפולנית ועוד. את השכלתו היסודית רכש בבית ספר יהודי בו הספיק ללמוד עד כיתה ו’. נחום אף השתייך לתנועת “בני עקיבא” ובמפגשי התנועה למד רבות על ארץ ישראל.בילדותו הושפע עמוקות מדמותו של סבו מצד אמו, סבא יוסף, שהטביע בו את אהבת הסיפורת היהודית העממית.
במלאות לו 12 שנים ערכו הוריו, בחופזה ובטרם עת, את טקס בר-המצווה שלו ועלייתו לתורה, כי ממעל כבר העיבה עננת המלחמה. ב1- בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השניה. ילדותו המאושרת, כפי שנחרטה בזכרונו, נקטעה באחת. נעוריו נחמסו והוא נשאב, כמו רוב רובה של יהדות אירופה, למאבק הישרדות קשה ורב-זוועות. הגרמנים כבשו את פולין והטילו גזירות והגבלות חמורות על חיי היהודים, תוך רמיסה מוחלטת של זכויות האדם.
בשנת 1940 הפכו הגרמנים שכונת
עוני בעיר לגטו, שבו הוכרחו להתגורר כל יהודי לודז’. לשטח בן 4 קמ”ר דחסו
הגרמנים כ150- אלף יהודים בצפיפות נוראה. בעקבות תנאי המחייה הירודים, מצוקת
המזון הקשה והעדר תרופות, פרצו בגטו מגפות קשות שהכריעו רבים למוות. בגטו
לודז’ איבד נחום את אביו ואמו, סבו וסבתו וכן בני משפחה נוספים. נחום,
כילדים צעירים אחרים בגטו, אולץ לצאת לעבודות כפייה מפרכות ומרובות שעות, לתועלת
הגרמנים, כאשר התמורה הסתכמה בשתי פרוסות לחם ומנת מרק דלילה, מדי ערב. מפעם
לפעם בוצעו “אקציות” ויהודים מהגטו נשלחו למחנות ההשמדה. בסתיו 1944
חוסל גטו לודז’ ואחרוני היהודים שעוד נותרו בו, ביניהם נחום בן ה17-, אחותו חיה
ובת-דודתו חוה, נשלחו למחנות ריכוז בקרונות רכבת ששימשו להובלת בהמות.
נחום שרד את מכונת ההשמדה הנאצית בארבעה מחנות ריכוז: אושוויץ, בירקנאו, זקסנהאוזן, היינקל – מפעל למטוסים ושוב זקסנהאוזן. באפריל 1945, עם כניעתו הקרבה של הצבא הגרמני, הוצאו אסירי זקסנהאוזן ל”מצעד המוות” שארך 17 יום. עשרות אלפי שלדי אדם צעדו ברגל ליעד בלתי ידוע. בצעדה זו ניספו אלפים רבים נוספים. ב8- במאי 1945, שוחררו לבסוף האסירים על-ידי כוחות בעלות הברית. לאחר השחרור התאחד נחום, בדרך נס, עם אחותו חיה ובת דודתו חוה, מהן הופרד במחנה אושוויץ והם נשלחו, יחד עם בני נוער נוספים, לשיקום בכפר העבודה מיקלבי בשבדיה.
במיקלבי,
בסיוע שליחי תנועות הנוער הציוניות, התגבשה קבוצת “שרשרת” הפולנית,
שלימים תהווה את קבוצת המייסדים השניה של קיבוץ נחשולים.
בפברואר
1947 עלו נחום ויתר חברי הקבוצה על אוניית המעפילים “אולואה” (ובשמה
המאוחר יותר “חיים ארלוזורוב”) בדרכם ארצה. אולם בהגיעם לנמל חיפה,
מנעו הבריטים, ששלטו אז בארץ, את ירידת המעפילים לחוף והם גורשו למחנות מעצר
בקפריסין.
בקפריסין נוצל הזמן ללימוד עברית וידיעת הארץ וכן לאימונים בסתר בנשק ובקרב פנים אל פנים. נחום, בקולו היפה, אף שימש כקריין חדשות ביידיש ובזמן השידור הוקף בהמוני אדם, כדי להסתירו מעיני הבריטים. באפריל 1948, לאחר שהות בת שנה בקפריסין, הותרה לבסוף עלייתם של המגורשים ארצה, כשמלחמת השחרור כבר היתה בעיצומה.
קבוצת “שרשרת”, לאחר שהשלימה שנת הכשרה בקיבוץ גבעת-חיים, נשלחה להתיישב בקיבוץ נחשולים.
בנחשולים, נחום הצניע לכת, למרות כשרונותיו המגוונים, זכרונו המופלא וידיעותיו בענייני יהדות. ב1950- העשיר את ידיעותיו, כשהשתתף בסמינר הרעיוני באפעל וכשחזר – נכנס לעבוד ברפת, ממנה הוא מדווח מדי פעם בעלון הקיבוץ. ב1955- נבחר לועדת שיכון ולסידור עבודה. זו גם התקופה בה הוקמה המשפחה, נישואין עם אסתרק’ה ב1952- ואח”כ הולדת הבנות: אילנה ואדוה; יותר מאוחר נולדה ניצה.
מדי פעם אנו מוצאים רשימות של נחום בעלון, בעיקר סיכומים חגיגיים או מאמרי ביקורת על תופעות שליליות.
בהמשך עבר נחום לעבוד בבננות וב1965- – לפרדס, שם המשיך עד 1974, כשנכנס לעבוד בנוי. ב1976- הוחלט על איוש אחזקה לבתי הילדים ונחום נבחר למשימה זו, והטביע עליה חותמו במשך 25 שנה, עד מותו החטוף.
פעם בשנה היה נישא קולו הצלול בקריאת “יזכור” לששת המיליונים שפתחה את ערב יום השואה, אירוע שהתמיד עשרות שנים בהכנתו, יחד עם אחרים.
נחום יחסר מאוד לאוהדיו ומוקיריו הרבים בנחשולים.
