דף הנצחה לגורן משה ז”ל

בגיל שנה וחצי עברה המשפחה לשכונת הרכבת בתל-אביב עד גיל 8. משם עברו להתגורר בשכונת בורוכוב.

לאחר סיום בית הספר העממי, החל ללמוד מסגרות בלימודי ערב בבית ספר מקצועי ועבד כדי לסייע בכלכלת המשפחה.

כחניך בתנועת הנוער העובד  והלומד היה ברור לו מגיל צעיר שהולכים לקיבוץ להגשמה, ולמרות ההתנגדות של הוריהם, התעקשו משה’לה ואהר’לה ומימשו זאת.

לאחר גמר הלימודים לא הלך משה’לה עם שאר חבריו להכשרה בשדות-ים, אלא נשאר לעבוד בשכונת בורוכוב שנה נוספת כדי לעזור בכלכלת המשפחה. במקביל לעבודתו, היה חבר בהגנה בשכונת בורוכוב. כשהמצב הכלכלי השתפר, התגייס לפלי”ם ושהה כשנה בקיבוץ שפיים במסגרת האימונים.

בהמשך, עבר עם הקבוצה למחנה החותרים בקרית חיים ונשלח לעבודה במסגריה בקיבוץ עין חרוד.החלום של הקבוצה היה להתיישב ולהקים קיבוץ ימי באילת, אז אום רשרש, אולם במלחמת העצמאות קיבלו הוראה להתיישב בטנטורה, היום – נחשולים.

בשנתיים הראשונות של הקיבוץ עבד כמסגר, אח”כ כ-10 שנים בספינות הדיג של הקיבוץ. למזלו, שהה בירח דבש לאחר חתונתו עם דבורה’לה וכך ניצל ממאסר אנשי צוות הספינה “נחשול” בטורקיה.

בהמשך עבד כ-10 שנים ברפת והחל משנות ה-70 עבד במפעל “תפן”.

במרץ 1956 התחתן עם דבורה’לה והם הקימו את ביתם המשותף בקיבוץ ונולדו ילדיהם  – איל ונגה.משה’לה מילא תפקידים שונים בקיבוץ, ביניהם גזבר, מרכז קניות, מרכז עבודה ומרכז ועדת קשישים.

במהלך השנים נולדו לו ולדבורה’לה אשתו 6 נכדים, אליהם היו קשורים מאוד ואשר שימשו להם מקור שמחה וגאווה.

בנובמבר 2001 נפטרה אשתו האהובה דבורה’לה ממחלת הסרטן. למרות חסרונה הגדול בחייו, המשיך לשמור על אופטימיות לאורך כל השנים, גם כשבריאותו התרופפה.

משה’לה נודע בנכונותו לסייע לכולם ובחוש ההומור המיוחד שלו, אותו לא איבד עד יומו האחרון.