דף הנצחה לאייזיק שמעון ז”ל

(15.1.1944-9.1.2024)
קורות חייו
שמעון איזק נולד ב- 1944 במלאייר שבאיראן לרבקה ומשה, והיה השני מבין ארבעה ילדים. כשהיה בן 12 עלתה המשפחה ארצה, התיישבה תחילה בתל מונד, וכעבור זמן עברה לקדימה. אם המשפחה עבדה בשנים הראשונות בקטיף תפוחי אדמה, ולאחר מכן עבדה במפעל ברמתיים כעובדת ייצור, האב עבד בעבודות מזדמנות, והמשפחה כולה התמודדה עם קשיי קליטה, הן מבחינת רכישת השפה והן מבחינת חיפוש אחר שייכות, חיפוש שהיה מרכזי בחייו של שמעון ושבזכות אופיו החברי ורוחב הלב מצא מענה.
בגיל 13 הגיע שמעון לקיבוץ גבעת ברנר כילד חוץ, שם למד חצי יום ובחצי השני עבד בקיבוץ. לקראת הגיוס הצטרף לגרעין נוער בנחשולים ומצא בו את ביתו. קבוצת שחף, שאליה השתייך הפכה למשפחתו.
ברית עולם נכרתה בין הנערים והנערות. חייהם נכרכו אלה באלה והם חלקו שפה משותפת, חוויות מכוננות, ובעיקר את אותו הדבר ששמעון חיפש: שייכות. הנערים והנערות עבדו יחד, תוך שהם מכירים את ענפי המשק השונים תחת הדרכתו של פינטו, ובכל אלה ניכר אופיו האדיב של שמעון.
בצבא שירת בנח”ל, במסגרת שירות המילואים שירת בתותחנים והיה בחזית המזרחית במלחמת יום כיפור. בסיום המלחמה התמסר לעבודות המשק בגד”ש, בלול ובמוסך.
את צביה הכיר כשנסע עם המדריך שלה להביא קבוצה מקיבוץ גבת לגרעין הנחל בנחשולים. שמעון מספר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון, אבל חד צדדית, לצביה לקח זמן להחליט. לאחר היכרות של שנתיים, הם התחתנו והקימו את ביתם בנחשולים. תשעה חודשים לאחר החתונה נולד בנם הבכור, עופר ולאחר מכן הצטרפו למשפחה יניב, ענבר ושרון.
שמעון היה אדם בעל לב ענק. חייכן, חברותי, אוהב אדם, וכל מי שפגש אותו מיד התאהב בו. תמיד היה מוכן להתגייס, לעזור, להתנדב לכל משימה ובכל שעה משעות היממה. אין אצל שמעון “לא”. מעולם לא פגע באדם, לא הרים קול, ידע לדבר עם כל אדם בגובה העיניים ועשה הכל כדי שלכולם יהיה טוב.
שמעון אהב מאוד ספורט, הוא שיחק בקבוצות הכדורסל והכדור-עף של הקיבוץ וכן היה השוער המיתולוגי בקבוצת הכדורגל. בנוסף, היה יקיר חוף הכרמל בענף הכדורסל. בימי חמישי בתשע בערב, לא היה עם מי לדבר – שמעון היה צמוד למסך במשחקים של מכבי תל אביב בכדורסל, בדרך כלל עם אחד מהילדים. כל זאת למרות שהיה אוהד מושבע של הפועל תל אביב ולא ראה סתירה בין הדברים.
שמעון היה אבא וסבא מעורב באופן יוצא דופן בחיי בני המשפחה. מבחינתו העבודה לא הייתה חשובה כמו הילדים. לכן, גם היה מתנדב בחופש הגדול להדריך את הילדים של הקיבוץ. הוא תיכנן ואירגן את הפעילויות לחופש הגדול ושימש כמדריך עם מריו. המשרוקית הסמלית שכל כך אהב, שימשה עבורו “כגבול” ובשריקה אחת העבירה את כולם לדום. שמעון ריכז את יום הילד, בנה את המשחקים ונהג לשחק ולהשתעשע ביחד עם הילדים. ואיך אפשר שלא להזכיר שהוביל את שיירת התינוקות בכל חג שבועות.
בשביל להיות קרוב יותר לילדיו, עבר לעבוד בבי”ס חוף הכרמל כמנהלן. גם שם, יצא לטיולים שנתיים עם הילדים, ועזר ותמך בכל ילד שנתקל בקושי או בעיה. אהבתו לחינוך הייתה בראש סדר העדיפויות, תמיד היה נוכח, עם לב רחב ואוהב.