(19/10/1926 – 19/01/2008)
קורות חייה
כרמלה נולדה ב19.10.1926 בטרנסילבניה שברומניה בעיר בשם קלוג’.
בסוף ימיה כאשר כבר היתה חולה מאד כתבה למשפחתה וחבריה על חייה.
“גדלתי במשפחה עם הרבה אהבה מכולם, החל מההורים בזמנו והמשך באחיות והאח, קבלתי הרבה תשומת לב ועזרה לאורך כל הדרך, גם במהלך המחלה בעצה, בביקורים בשעות קשות! היו לנו גם הרבה שמחות של יחד, בחגים בעיקר בחג העצמאות.
מהאהבה הרבה שקיבלתי ניסיתי להעניק לסובבים אותי, לבני המשפחה ולכל מי שיכולתי.
לאורך שנות חיי היו תקופות טובות ותקופות קשות יותר. חיי הקיבוץ היו מאד תובעניים, והתנאים קשים מאד, העוני היה גדול וכבד.
עליתי לארץ בגיל 17, הייתי שנתיים בקיבוץ אפיקים שם למדתי עברית וגם עבדתי. לאחר מכן התגייסתי לפלמ”ח שם פגשתי את הבחור הכי יפה שראיתי עד אז, את טוביה שהגיע מטורקיה. כעבור שנה הגענו להתיישבות בנחשולים ובאותו זמן הקמנו משפחה. במשך השנים נולדו לנו הילדים – לאה, עמוס ואורנה.
השבר הגדול ביותר קרה בשנת 1991, כאשר עמוס קבל מכה בראש ממערבל בטון ונשאר נכה, יושב בכסא גלגלים, לכל החיים! המטפל היקר ג’רי סועד אותו כבר 12 שנים. היו להם אז להדס ולעמוס, בזמן שקרה האסון 3 בנות מקסימות ועוז היה עוד בבטן. הוא נלד זמן קצר אחרי הפציעה. היום כולם – שירה, מירב, יפעת ועוז – ילדים גדולים מקסימים, אני אוהבת את כולם ומעריכה מאד את כלתי הדס. כמה כוחות נפש היא השקיעה בגידול הילדים ובתמיכה בעמוס!
טוביה היה נתון כל השנים לעשיה ולפיתוח המשק, לרווחת החברים בקבוץ. מצב בריאותו הדרדר בשנים האחרונות לחייו והוא נפטר ב-1994.
לא, החיים שלי לא היו קלים לכל אורך השנים אבל רציתי לתת להם משמעות בכל מיני שטחים. בעבודה עם נוער ועם ילדי בית הספר.
עבדתי שבע שנים באקונומיה, עבודה מפרכת, בלי ציוד, בלי חדר קירור, עם סחיבות של פרודוקטים. בסיומן של אותן שנים ביקשתי ללמוד. הייתי שנה בתיכוניה ב”אפעל”, שנה שנתנה לי דחיפה להמשך לימודים, לספר, לספרנות.
בעקבות הלימודים הקמתי את ספריית הילדים, ב”בית יורם”. ילדים מכל הגילים באו להחליף ספר ולשמוע סיפור. במשך זמן הפך המקום למרכז תרבותי ולימודי גם בשביל תלמידי תיכון וסטודנטים. בעידן של טרום המחשב נרכשו, אנציקלופדיות, ספרי עזר וציוד לימודי הכרחי להכנת שיעורים. ביצעתי בטרם גמלאות גם את השלב הבא, את איחוד כל הספריות, כולל ספרות יפה, שם היתה לי פגישה מחודשת עם הרבה חברים. היום אני זוכה מכל באי הספריות לאהבה ותשומת לב שלא יתוארו!
בין לבין הייתי מטפלת בגן, אם בית בבית הארחה, שם שוב קשרתי קשרי חברות. הפעם עם העובדים השכירים. הייתי גם אם בית של כתת לימוד במעגן מיכאל וכן ספרנית.
אני לא יכולה שלא להזכיר את הפעילות הרצופה כמעט במשך 30 שנה עם חוג 50 +! בתחילה התאספנו בערבים ואחר כך, אחרי היציאה לגמלאות והשינויים בקבוץ עברנו לפגישות בימי שלישי בשעות הבוקר. היו אלה שעות יקרות של מפגשי חברים סביב הרצאות מסיבות, ארוחות וטיולם.
הקשר הרוחני עם אבא, אמא והמשפחה הולך ומתחזק בי עם עבור השנים. המסורת שהעבירו לנו תופשת מקום חשוב בחיי היום יום שלי ובעיקר בחגים. אני מדליקה נרות בלילות שבת בשעה המוכתבת, בנוסח של אמא. (ארנה וליטל הבטיחו להדליק נרות כל יום שישי). מדליקה נרות זיכרון (בימים שיש יזכור בבית הכנסת), מתפללת והתפללתי באופן קבוע בבית הכנסת בימי כיפור.
לאה משקיעה בי את כל השבתות שלה, את הידע המקצועי, עוזרת להתגבר על המחלה, לחזק את הגוף והרוח דרך תוספות מזון וטיפולים משלימים. אני מעריכה את זה מאד. אני יודעת כמה היא עובדת ועסוקה ולמרות כל אלה היא באה לחזק אותי.
בדרך כלל אנו אוכלים ביחד כל המשפחה בשבתות. מפגש מאד נעים. מפגשי המשפחה נותנים גם כח להתגבר ורצות להתגבר של המחלה שחליתי בה לפני שנתיים, ב-2005.
עברתי תקופה קשה מאד של החלמה ואחר כך טיפולם כימותרפיים עוד יותר קשים. הייתי זקוקה להרבה מאד תמיכה ועזרה. את אלה קיבלתי מהמשפחה ומהקהילה שהתגייסה במלא כוחה, זו היתה מלחמה גדולה”.
כרמלה נפטרה בינואר 2008, יהי זכרה ברוך !
